הכרעת דין בתיק ת"פ 3215-11-10 - פסקדין

החלטתי לזכות את הנאשם מן העבירה של חבלה במזיד ולהרשיעו בשתי העבירות הנוספות שיוחסו לו בכתב האישום - סחיטה באיומים ואיומים.

מבוא

1. ביום 2.11.10 הוגש נגד הנאשם כתב אישום המייחס לו עבירות של סחיטה באיומים (מקרים רבים), עבירה לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " חוק העונשין"), חבלה במזיד ברכב (שני מקרים), עבירה לפי סעיף 413ה' לחוק העונשין, ואיומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

      לאחר שמיעת פרשת התביעה ובעקבות טענתו של הנאשם, כי אינו חייב להשיב לאשמה       באשר לעבירות של חבלה במזיד ברכב, זיכיתי את הנאשם ביחס לעבירה של חבלה במזיד          ברכב שכנתו של המתלונן.

2. על-פי הנטען בכתב האישום, סחט הנאשם באיומים מאת המתלונן, אופיר בן חמו בעל מספרה בבית שאן (להלן: " המתלונן"), כספים ושרותי מספרה במקרים רבים החל מחודש 1/10 עד ליום 10.10.10, וכן גרם הנאשם לניקוב צמיגי רכב שכנתו של המתלונן וצמיגי רכבו של המתלונן.

3. כתב האישום כולל שני אישומים מפורטים כדלקמן:

האישום הראשון

      המתלונן מתגורר בבית שאן ובבעלותו מספרה הממוקמת בשכונת XXX (להלן: " המספרה"). הנאשם אף הוא תושב בית שאן. בין הנאשם למתלונן היתה קיימת היכרות שטחית באשר בעבר הסתפר הנאשם מספר פעמים במספר ה.

      במהלך חודש ינואר 2010 או בסמוך לכך, הגיע הנאשם למספרה וביקש להסתפר. במהלך שהותו במספרה, דיבר הנאשם אל המתלונן בטונים גבוהים, בצורה מפחידה ובתנועות ידיים מאיימות וזאת במטרה להפחיד את המתלונן. הנאשם יידע את המתלונן בביקור שערך במספרה מספר ימים קודם לכן, כי שוחרר זה עתה מהכלא. הנאשם הודיע למתלונן כי מהיום הוא - הנאשם, לוקח חסות על המתלונן ועל המספרה. כן, הבהיר הנאשם למתלונן כי מעתה ואילך הוא מספר אותו ללא תשלום והנאשם ישמור עליו מאנשים אחרים. בהתנהגותו ובמילותיו, העביר הנאשם מסר למתלונן כי אם המתלונן לא ישתף פעולה עם הנאשם, הוא עלול להיפגע. לאחר מכן, עזב הנאשם את המקום בלי שישלם על התספורת שעשה לו המתלונן.

      החל מהאירוע המפורט לעיל ועד ליום 10.10.10, עשה הנאשם במספרה של המתלונן כבשלו (תקופה זו תיקרא להלן: " תקופת ההשתלטות" או " תקופת הסחיטה"). במהלך תקופת ההשתלטות, איים הנאשם על המתלונן לבל יספר לאף אחד על המתרחש. הנאשם אשר הטיל את חיתתו על המתלונן, גבה ממנו שירותי תספורת שונים לו ולבני משפחתו חינם אין כסף, וסחט את המתלונן באיומים והוציא ממנו בדרך של הפחדה סכומי כסף ורכוש אותו מכר, כפי שיפורט להלן.

      במהלך תקופת ההשתלטות, נהג הנאשם להסתפר אצל המתלונן בין פעמיים לשלוש פעמים בשבוע באופן קבוע, וזאת בלא ששילם כלל עבור התספורות. עלותה של כל תספורת - 20 ש"ח.

      במהלך תקופת ההשתלטות ולמן ראשיתה, נהגו להגיע למספרה אמו של הנאשם, ברידג'יט רחמים ואחותו, איילה רחמים, באופן קבוע, בתדירות שנעה בין פעם בשבוע לבין פעם בשבועיים. השתיים קיבלו מן המתלונן שירותי מספרה - "פן" שעלותו 25 ש"ח בכל פעם. האם והאחות יצאו את המספרה בלא ששילמו למתלונן עבור עבודתו כשהן אומרות למתלונן "זה על מיכה" או "מיכה יטפל בזה".

      במספר מקרים בהם היתה האם במספרה, היא לקחה מן המספרה תכשירים שונים לשיער מסוג שמן פשתן ומסכה לשיער וזאת מבלי לשלם למתלונן באמרה למתלונן כי "זה קשור למיכה". בסך הכל לקחה האם שבעה תכשירים לשיער, כשעלותו של כל תכשיר נאמד בסך 70 ש"ח - וזאת מבלי לשלם עבורם.

      במהלך תקופת ההשתלטות, במועד שאינו ידוע למאשימה, הגיע הנאשם למספרה עם חברתו, חני אסולין (להלן: " חני") והציגה בפני המתלונן. הנאשם אמר לחני, בנוכחות המתלונן - "מה שאת רוצה מהמספרה תבואי ותקחי". באותה הזדמנות אף הציע הנאשם לחני לקחת מסכה לשיער מן המספרה, אך חני סירבה. מאותו מועד ועד לתאריך 10.10.10, הגיעה חני למספרה באופן קבוע וקיבלה מהמתלונן שירותי ספרות - "פן" אך היתה יוצאת מהמספרה מבלי לשלם למתלונן.

      בתקופת ההשתלטות, מועד מדויק אינו ידוע למאשימה, הגיע הנאשם למספרה ודרש מהמתלונן באיומים סכום של 150 ש"ח. הנאשם איים על המתלונן כי הוא זקוק לכסף דחוף וכי המתלונן חייב לתת לו את הכסף כיוון שהנאשם "שומר" למתלונן על העסק וכדאי למתלונן לתת לו את הכסף כדי שלא יפגעו בו. לאחר שהמתלונן סיים לספר את הנאשם בחינם אין כסף, נתן המתלונן לנאשם סכום של 150 ש"ח. בסמוך לאירוע זה, התקשר הנאשם לטלפון של המתלונן ודרש ממנו ללכת באופן מידי לאשה בשם מזל מאיר, שלה ולנאשם יש ילד משותף, ולתת לה 150 ש"ח. הנאשם איים על המתלונן והפחיד אותו באמרו לו "אל תגיד לי לא, זה מה שקשור בינינו תלך ותביא לה כסף". המתלונן, בפחדו מן הנאשם, נסע לקרבת ביתה של מזל מאיר ומסר לה סכום של 150 ש"ח כמצוות הנאשם.

      הנאשם המשיך לסחוט, באיומים, כספים מהמתלונן. בין היתר, בתאריך 13.4.2010, התקשר הנאשם למתלונן ואמר לו כי עליו להכין לו סכום של 2,500 ש"ח דחוף וכי הוא בא לקחת את הכסף. המתלונן, בפחדו מן הנאשם, הסכים לדרישה. לאחר מספר שניות התקשר המתלונן לנאשם ואמר לו כי אין לו את הכסף, בתגובה איים הנאשם על המתלונן ואמר לו: "אין דבר כזה, אתה רוצה להסתבך איתי, אני כבר עשיתי הזמנה, אתה רוצה בעיות, מה אתה משוגע". הנאשם הודיע למתלונן כי הוא מגיע אליו עכשיו וכעבור מספר דקות, הגיע הנאשם למספרה של המתלונן וביקש ממנו לצאת החוצה. הנאשם אשר היה לחוץ ועצבני הפחיד את המתלונן ואיים עליו באומרו כי "הבן אדם יצא לדרך, אני חייב את הכסף דחוף, זה בשבילך אני שומר עליך". עוד אמר הנאשם למתלונן: "אתה לא רוצה שתפגע לך המספרה, אני רוצה לעזור לך, זה לטובתך". בפחדו מפני הנאשם, נתן המתלונן לנאשם את כרטיס האשראי שלו ואת פרטי הקוד הסודי וכן את המפתחות לרכבו. הנאשם נסע ברכבו של המתלונן ומשך באמצעות כרטיס האשראי של המתלונן סך של 2,500 ש"ח מחשבון הבנק של המתלונן.

      כשבועיים אחרי האירוע המתואר לעיל, בסמוך לסוף חודש אפריל 2010, מועד מדויק אינו ידוע למאשימה, המשיך הנאשם לסחוט את המתלונן באיומים. הנאשם התקשר למתלונן ודרש ממנו סכום של 1,000 ש"ח. המתלונן אמר לנאשם שאין לו סכום כזה ובתגובה איים הנאשם על המתלונן ואמר לו "אין דבר כזה, אני צריך את הכסף דחוף". הנאשם איים על המתלונן באמרו לו כי לא ישכח שהוא שומר עליו. הנאשם הגיע באופן מיידי למספרה, קרא למתלונן לצאת החוצה ושאל את המתלונן מה עם הכסף. הנאשם איים על המתלונן באמרו לו כי המספרה שלו יכולה להיפגע ורכבו יכול להיפגע וכי הוא הנאשם "שומר" לו על הרכוש. המתלונן, בלית ברירה, הסיר מצווארו שרשרת זהב אותה רכש זמן לא רב קודם לכן בתמורה לסך של 2,400 ש"ח, מסר אותה לנאשם והנחה אותו למכור אותה אצל אדם בשם דודו רוימי אשר רוכש זהב. הנאשם לקח את השרשרת ומכר אותה לדוד רוימי ואת הכסף שקיבל - נטל לעצמו. 

      במועד נוסף במהלך חודש מאי 2010, בעת שהנאשם נכח במספרה של המתלונן, דרש הנאשם באיומים מן המתלונן כי מעתה ואילך ישלם לו סכום קבוע של 250 ש"ח בכל שבוע. ואכן כך היה עד ליום 10.10.10; הנאשם היה מגיע למספרה אחת לשבוע ונוטל מהמתלונן סך של 250 ש"ח, זאת בנוסף לכך שהמשיך להסתפר חינם אין כסף ואף אמו, אחותו וחברתו קיבלו שירותי מספרה בחינם כאמור לעיל. במהלך התקופה, חזר ואיים הנאשם על המתלונן לבל יספר לאף אחד על דמי החסות אותם נותן המתלונן לנאשם.

      בתאריך 10.10.10 גדשה סאת יסוריו של המתלונן והוא החליט לחדול ממתן תשלומים ושירותי תספורות חינם לנאשם ולמקורביו. משכך, לא השיב המתלונן לשיחות הטלפון של הנאשם במועד האמור ובשעות הצהריים אף עזב את המספרה ושהה בבית הוריו הממוקם מעל למספרה. בסמוך לשעה 14:30 באותו יום, הגיע הנאשם לקרבת המספרה. המתלונן סיפר אז לאמו כי הנאשם מנצל אותו, הגם שלא מסר לה את מלוא הפרטים, וביקש ממנה לרדת למטה ולגרש את הנאשם מן המקום. ואכן אמו של המתלונן דרשה מהנאשם לא לבוא יותר למספרה והוא עזב את המקום.